• פעילויות קרובות
• קורסים למטפלים
• בודהיזם ומדיטציה
• לימודי התמקדות
• תרגול וסנגות
• פסיכולוגיה תהליכית
• ידיעון המרכז

• מאמרים

• הוסף למועדפים
• שלח לחבר
• הרשמה לניוזלטר
• גוף-נפש ב-

השוואה בין התמקדות ל  Somatic Experiencing

שיחה עם דן שאכטר

מה ההתמקדות מחדשת לאנשי ה- SE?

1. זה לא אותו הגוף: התייחסות לפלט סנס כמשהו שהוא מעבר לפיזי

2. משאב על: טיפוח נוכחות ושפת נוכחות

3. אמון בתהליך של המתמקד: האפשרות להיות עם מה שעולה בלי להתערב

4. התמקדות עצמית:  היכולת של האדם להיות עם הדברים שלו בעצמו ולא תלוי במטפל חיצוני

5. עיקרון על: קבלה רדיקלית של הכל

6. מערכת היחסים הפנימית בין המתמקד לחלקיו

פירוט:

1. זה לא אותו הגוף:

הגוף של ה- SE הוא בעיקר הגוף הפיזי, הגוף של מערכת העצבים. בהתמקדות לא לגוף הזה אנחנו מכוונים, הגוף ההתמקדותי הוא יותר קשה להגדרה. זה לא הגוף התחום במעטפת העור. יש משהו יותר רחב בפניה לאיכויות שאינן רק הגוף הפיזי.

ציטוט של ג’נדלין על האופן הרחב ביותר בו הוא רואה את הגוף:

Your physically felt body is in fact part of a gigantic system of here and other places, now and other times, you and other people- in fact, the whole universe. This sense of being bodily alive in a vast system is the body as it felt from within

(Focusing, p.77)

2. טיפוח נוכחות (פרזנס) ושפת הפרזנס:

אפשר לראות את הפרזנס מהמקום של ה- SE כמשאב יסודי ומרכזי. משאב המאפשר להיכנס לאיזורים קשים. אפשר להיכנס לטראומה וורטקס כשאנו בנוכחות.

חשוב להגיד שבהתמקדות שמים דגש מרכזי על הנוכחות. אנו רואים שיש לפעמים מצבים/אנשים שמאבדים נוכחות, ואז יכול להיות שיעזור להשתמש בשיטות של ה- SE המטרה שלנו עכשיו לשקם את הנוכחות, האדם לא מצליח לעשות את זה לבד. כלי ה- SE (משאבים, פנדולציה, טיטרציה) יוכלו  בצורה אקטיבית יותר לעזור לו לבנות את הפרזנס.

3. אמון בתהליך

בהתמקדות אתה הולך עם מה שבא והשאיפה להיות עם זה כמו שזה בא, מתוך אמונה שהתהליך ‘יודע’ את הכיוון בלי התערבויות. בהתמקדות הולכים יותר רחוק עם העניין של לסמוך על התהליך.

ושוב ג’נדלין: “הלקוח ואני, אנו שוהים שם יחד ומארחים חברה לדבר (תחושה) הזה. כמו שהיית נשאר עם ילד מפוחד. לא היית לוחץ עליו, או מתווכח אתו, או מרים אותו, משום שיש כאן יותר מדי כאב, או פחד או מתח. פשוט היית יושב שם, בשקט, למעשה אמרתי זאת כבר בהתחלה: כדי שהסף הזה ייצר את הצעדים, כל מה שדרוש הוא רק סוג מסוים של קשר או נוכחות שאינם פולשניים. אם תיכנס לשם במודעות, תשהה שם, או תחזור לשם, זה כל מה שדרוש. השאר יקרה מעצמו.

ב- SE מכיוון שאנו מדברים על טראומה ומבינים טראומה כמצב של הצפה אתה סומך על התהליך בעירבון מוגבל כי התפיסה היא שהגוף לא יודע לכוון את עצמו נכון ואנו נכנסים עם הידע שלנו ומאזנים.

מתחילים ממשאבים. מונעים מהמטופל להיכנס לאיזורים הטראומטיים עד שיש מספיק משאבים.

קיימת זהירות מאד גבוהה ב- SE, התפיסה היא שמכיון שהמערכת יצאה מאיזון היא זקוקה להכוונה.

4. התמקדות עצמית:

התמקדות: גישה לחיים, שאיפה להיות בנוכחות, תשומת לב התמקדותית במהלך היומיום.   אנשים המתמקדים בזוגות בקביעות זו תופעה שכיחה בקהילת המתמקדים.

ב- SE תפקיד המטפל הרבה יותר דומיננטי.

 השפעת ה-  SE על היום-יום:  משהו בעניין הזה של המשאבים, שמותר לנוע בין הקצוות ולא ללכת על כל דבר ישירות ובצורה הכי קשה.

הבחנות נוספות:

• בהתמקדות אם מישהו יזיז כפות רגליים לא אכוון אותו לבעוט או לברוח.

 ב - SE יש קטגוריות/סטרוקטורה שעוזרת לפרש מה שקורה . עם אג’נדה מסוימת: טראומה תגובות הישרדותיות שנתקעו. אם אתרשם שיש שם בריחה תקועה אנסה לגרות אותו לעודד אותו לבטא את הלחימה. יש יותר מפה שנוגעת לתוכן. בהתמקדות אין שום פרשנות חיצונית. יש תהליך שנחסם אך לא בריחה-לחימה-תקיעה.

• מתי אשתמש ב- SE:

אני חושב שאפשר להגיד שאשתמש יותר בכלים של ה- SE אם אני עובד על אירוע ספציפי- שוק טראומה שאז אני גם אכוון אותו למתי אתמקד במה. התקדמות חזרה   לעבר המרכז. 

אם אני ארגיש שזה משהו יותר מדי או שהמטופל שוקע לתוך מקום מאד קשה, גם אז     אלך עם משאבים, הלוך חזור, ואעודד את הפריקה.

• ב- SE אין בדיקה חזרה מול התחושה של התיאור והדיוק של השפה.

• ב- SE מדברים על להוציא החוצה דברים תקועים ואז מתאפשרת טרנספורמציה.

          טראומה- פוטנציאל לטרנספורמציה . בהתמקדות - לא מדברים על משהו תקוע.

• ב- SE אם אדם לא ירצה להתקרב אל תחושה שבו, ניקח אותו למשאב או לפריפריה לא נפנה כמו בהתמקדות אל החלק שלא רוצה, ניתן לו לא ללכת לשם.