- הוסף למועדפים
- שלח לחבר
- הרשמה לניוזלטר
- גוף-נפש ב-
בטרם נוצרתי- איריס ראובני
קרסתי לתהום , חשופה
כולי פרושה , גבי בקשת לאחור
חסרת הגנה
מחוסרת קול
אין אונים אחד גדול
פחד נורא
בכי.
רעד בלתי נשלט - גואה בתוכי ,
משתחרר דרכי
ושוב גואה
מפלח את הגב , את החזה
את שרירי הרגליים והפנים -
לוקח אותי למעמקים...
ואני מסכימה , מאפשרת
מוותרת על השליטה
מקבלת תמיכה מבחוץ ,
שרק מזמינה אותי להישאר
ולאפשר ולהיות
עם הכאן ועכשיו
עם תהום התהומות ,
שנפערה לי במפתיע אל מקום שבו
עוד לא היו לי מילים
עוד לא היה לי גוף
או פה
רק הוויה מבועתת
מבקשת קרקע , רחם
הכלה
נחמה
ושקט.
ואז - לאט לאט
האדמה פתאום מורגשת
הגוף חוזר אלי - מוחש
כבר יש לי קצת מקום
שהוא שלי
כבר יש בי רטט וזרימה
ומעט חום מחלחל לתוכי.
אני חוזרת ממסע במעמקי הבראשית שלי
ופוקחת עיניים למקום מוכר ובטוח -
ועם זאת - כאילו רואה אותו לראשונה.
מרגישה עטופה, שלמה ומוגנת
חפה מכל צורך להיות כך או אחרת
כמו עם זכות בסיסית
אמיתית -
שמותר לי להיות כאן
גם בלי להתאמץ.
סוג של לידה מחודשת
מתוקנת
מאד מרגשת עבורי.
עליתי מקרקעית המערבולת
וילדתי אותי מחדש...
והכול נראה אחרת -
פשוט ,
אפשרי
וכל כך יפה.
