גוף-נפש: איכויות של ריפוי

ד”ר נמרוד שיינמן

כשהעברתי בזמנו הרצאות למורות, הן אהבו במיוחד את התשובה-הגדרה של ד”ר פול ברנר האמריקאי לשאלה “מה זה בריאות”. ההגדרה: “בריאות היא הקבלה המלאה וההערכה המלאה של החיים.” (What is Health? - Health is the Full Acceptance and Appreciation of Life)

ההגדרה הזו נוצרה לפני כ-30 שנה בארה”ב, בכינוס רפואה הוליסטית גדול שהוקדש למושג הבריאות. כשד”ר פול ברנר זרק לאולם את האופציה הזו, השתררה באולם דומיה, כמו נפל אסימון גדול של “אהה” לכולם. אחר-כך נשאר לנו רק לחשוב איך מגיעים לחוויה כזו, מדוע אנחנו כל כך מנותקים ממנה, ואיך אפשר לעזור לעצמנו ולאחרים להתקרב למקום כזה כל פעם מחדש.

קריקטורה שהייתה לפני שנים בוול-סטריט ג’ורנל הראתה שני אנשים הולכים זה מול זה ברחוב. אחד מהם מופיע בתספורת מדויקת, חליפה מהודרת, עניבת משי, נעליים יוקרתיות ותיק עור בידו. השני לובש ג’ינס קרוע, חולצת טי-שירט בלויה, סנדלי אצבע, שיערו ארוך ופרוע וגיטרה בידו. בקריקטורה, הם הולכים זה לעומת זה, מתבוננים זה בזה, ומשניהם יוצאת בועת דיבור זהה שמראה לנו את מחשבתם: “אוי, גם אני הייתי פעם כזה”...     

תרבויות הגוף-נפש מתייחסות אל החיים כאל מסע שבו אנחנו נעים בו זמנית בשני צירים שונים. ציר אחד, האופקי, קשור לגדילה, התפתחות, הצלחה והישגיות. הציר שני, האנכי, מייצג את דרכנו במסע הקיומי, הפנימי, הרוחני. הרופא והסופר האמריקאי ד”ר לארי דוסי אמר פעם בהקשר זה, כי הריפוי האמיתי איננו שייך לתיקון שנצליח לחולל ברמת המולקולות, אלא ל”תיקון” שנצליח לחולל בממד האדם, בקירובו לסוג מיוחד של מודעות, קיומיות, שלמות ושלומות.

ניתן לבודד מספר גורמים שמאפיינים תהליך כזה, של תיקון, שינוי וריפוי:

1. רגישות. אנחנו חיים בעידן של תקשורת, אבל תקשורת איננה תמיד קשב וקשר. ריפוי קשור לשיקום הקשב אל עצמנו והקשב לאחר, חיזוק הקשר עם עצמנו, ואחר כך הקשר עם האחר. לפי הקרדיולוג ד”ר ג’ימס לינץ, מחלה נובעת הרבה פעמים כשהמטופל מתקשה להרגיש בגוף “כמו בבית” ונהיה “כבד שמיעה” לדיבור ולשפה של הלב. התרבויות העתיקות צודקות כנראה בהמלצתן לפיתוח תשומת לב לנשימה, לתחושות העדינות ולאיכויות הלב. הסופרת דיאן קונלי תארה זאת יפה בספרה “כל מחלה היא געגוע הביתה”, כשכתבה: “כשאנו מתעלמים מהמסרים העדינים שבאים מהעולם הפנימי, אנו מטשטשים את המשוב הביולוגי העצמי, באופן דומה לריאות של מעשן כבד וכרוני, שכבר פסקו מזמן לאותת את סימני המצוקה.”

2. קבלה. הריפוי מבקש מאתנו להתעמת ולהשלים עם המציאות בכללותה, כולל לפעמים עם אמת בלתי נסבלת. התיאוריה הערמומית של השינוי אומרת על כך: “בראיית הדרמה בבהירות -  נמצא השחרור ממנה”. לא מעט מטופלים מדווחים כי דווקא הנקודה בה הם הפסיקו להיאבק הסתמנה כנקודת המפנה - זו שהובילה לכניסה להריון, להתאוששות מהמשבר או להתחלת הריפוי.

3. מסוגלות ונכונות לשינוי. שיר הודי עתיק אומר “כולנו נעים וזורמים, כמו נחלים שחוזרים אל הים הגדול, כמו קרניים של אור ששבות אל השמש”. כל החיים הם אדפטציה בלתי נגמרת, מעברים שדורשים מאתנו לשחרר דפוסים והרגלים ולהיות מוכנים להשתנויות. חלק גדול מהמטופלים שהבריאו מדווחים כי הם חוו הבראה וריפוי כיוון שהסכימו לשנות ולהשתנות. הפסיכולוג החוקר ד”ר אל סיברט מצא כי יכולתנו לשרוד קשורה ביחס ישר לגמישות הנפשית שלנו. 

4. החזרה של איזון. מדעי הגנטיקה והרפואה מראים כי אנחנו נולדים עם “זרעים של חולי”. על-פי הרפואה ההוליסטית, “החוכמה” איננה בהכרח בשינוי לגנטיקה, אלא במניעה, עד כמה שאפשר, מהמטענים השליליים לממש את עצמם. הרפואות הסיניות וההודיות מלמדות איך לשמר את החיוניות הפנימית באמצעות תזונה, תנועה ותודעה. הרפואה הטבעית מתווה קוים דומים לשמירת האיזון הפנימי, כדי לאפשר לנבטים של איזון ובריאות לצמוח. הבראה, בתפיסה כזו, איננה קשורה למלחמה מול “מחוללים עוינים”, אלא ביצירת איזון, חיזוק משאבים והעצמה של מערכות ריפוי פנימיות.     

5. משמעות. הפסיכולוג הידוע ד”ר לורנס לה-שאן גורס כי הרכיב החשוב ביותר לריפוי הוא מציאת משמעות יצירתית ואישית. הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, ששרד את מחנות השואה, כתב על כך בספרו האדם מחפש משמעות: “את הכל אפשר לקחת מהאדם, פרט לדבר אחד. את יכולתו לבחור את דרכו, יהיו אשר יהיו נסיבות חייו.” מחקרים מראים כי יכולת ההישרדות וההבראה שלנו נמצאת ביחס ישר ליכולתנו למצוא משמעות: במחלה, במשבר, בריפוי או בחיים. ישנה כנראה “ביולוגיה של משמעות”, שמעצימה את מערכות החיסון והריפוי או מחלישה אותן, בהתאם למידת המשמעות שאנחנו יוצקים לתוך חוויות חיינו.