המלצה על ספר לילדים | הַמַּפְתֵּחַ שֶׁל דָּנִיאֵל | כָּתְבָה: אַיֶּלֶת דֶּה פִּיצ’וֹטו

 

הקנייה של גישת המיינדפולנס – קשיבות, באמצעות מסע קסום של גילוי ולמידה בפארק השכונתי עם נספח מיוחד לבוגרים המלמד על הסודות העומדים מאחורי הספר וכיצד להיעזר בעלילה על מנת לעורר שיח מעצים עם ילדים על אתגרים, רגשות וההתמודדות עמם בעזרת מיינדפולנס.

דניאל, ילדה פעלתנית בת תשע, שכחה את המפתח שלה ומוצאת את עצמה מול דלת נעולה. היא הולכת לפארק ושם היא עוברת מסע מפתיע. היא צולחת אתגרים, חווה תובנות ולומדת על הכוחות החבויים בתוכה ומסביבה. במהלך העלילה דניאל מפנימה את הכוחות הללו, מגלה כיצד להשתמש בהם ועל ידי כך להתחזק ולהשיג את מטרותיה.

דרך סיפור מרתק, מותח ובעיקר מעורר הזדהות, נהנים הקוראים גילאי 5 – 12 ואפילו עד 100 😊 ממסע הגילוי של דניאל, מעשירים את שפתם הרגשית, לומדים מושגי מפתח מעולם המיינדפולנס ורוכשים כלים של מודעות לעצמם ולסביבתם.

אילת דה פיצ’וטו בעלת תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, מוסמכת בפסיכותרפיה, עוסקת בתחומי ההדרכה והטיפול יותר משני עשורים. אילת יוצרת גישת Connection חיבור להדרכה הפנימית, המשלבת גוף-נפש-רוח-נשמה לשם חיים מתוך הנשמה, החלק המחבר אותנו למהות האמיתית שלנו.

אילת נשואה ואמא לשלושה ילדים גדולים, אוהבת לחקור, לשאול ולגלות אילו דברים הופכים אותנו לאנשים שאנחנו, ומהן התובנות שמאפשרות לנו לחיות את חיינו כפי שתמיד רצינו וחלמנו.

להנאתכם מצורף פרק 4 – מַיִם

דִּגְדּוּג לֹא מֻסְבָּר הֵעִיר אֶת דָּנִיאֵל מִשְּׁנָתָהּ. הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה נְמָלָה שְׁחוֹרָה צוֹעֶדֶת עַל זְרוֹעָהּ. נִעוּר קָטָן, וְהַנְּמָלָה חָזְרָה לָאֲדָמָה.

דָּנִיאֵל חָשְׁבָה, ‘אֲנִי לֹא יוֹדַעַת בִּכְלָל מָה הַשָּׁעָה, אוּלַי אִמָּא חָזְרָה וְהִיא דּוֹאֶגֶת לִי.’ הַפֶּה שֶׁל דָּנִיאֵל הָיָה מַמָּשׁ יָבֵשׁ מִצָּמָא. דָּנִיאֵל הֵנִיפָה אֶת הַתִּיק עַל הַגַּב וְהָלְכָה בַּשְּׁבִיל לְכִוּוּן הַבִּרְזִיָּה. כְּשֶׁהִגִּיעָה רָאֲתָה שֶׁהִיא שְׁבוּרָה. ‘מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו?’ שָׁאֲלָה אֶת עַצְמָהּ, ‘אֲנִי יוֹדַעַת, אֲחַפֵּשׂ בִּרְזִיָּה אַחֶרֶת!’

דָּנִיאֵל קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וְהִתְחִילָה לָלֶכֶת בְּלִי לָדַעַת לְאָן. הַתִּיק הִתְחִיל לְהַכְבִּיד עָלֶיהָ וְגַם קְצָת כָּאֲבָה לָהּ הָרֶגֶל. ‘מְעַנְיֵן עוֹד כַּמָּה זְמַן נִשְׁאַר עַד שֶׁתַּגִּיעַ טַלְיָה,’ הִיא חָשְׁבָה. פִּתְאוֹם עָלָה בְּמוֹחָהּ רַעְיוֹן: ‘אֵלֵךְ עַד הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַפַּארְק, זֶה רַעְיוֹן מְצֻיָּן, אוּלַי שָׁם יֵשׁ בִּרְזִיָּה’.

דָּנִיאֵל הָלְכָה מַהֵר יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד שֶׁהֵחֵלָּה לָרוּץ וְכָפּוֹת רַגְלֶיהָ נָגְעוּ רַק טִיפּ-טִפָּה בַּאֲדָמָה, אֲבָל אָז הִיא נִזְכְּרָה בְּנַעֲמָה. הִיא עָצְרָה, וְגִלְּתָה שֶׁהִיא מִתְנַשֶּׁפֶת. הִיא הִנִּיחָה אֶת שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדֶיהָ עַל יְרֵכֶיהָ וְשָׂמָה לֵב לַנְּשִׁימָה שֶׁלָּהּ, לָאֲוִיר שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנַס. פִּתְאוֹם הִגִּיעָה הַנְּשִׁימָה הָעֲמֻקָּה. הִיא טָמְנָה אֶת רֹאשָׁה בֵּין בִּרְכֶּיהָ וְהֵצִיצָה הָפוּךְ עַל הַפַּארְק.

‘סוֹף סוֹף אֲנִי לוֹמֶדֶת לַעֲצֹר,’ חָשְׁבָה בְּסִפּוּק.

מִיְּמִינָהּ הִבְחִינָה פִּתְאוֹם בְּסַבָּא וּבְיַלְדָּה קְטַנָּה, שֶׁהִבִּיטוּ בָּהּ וְחִיְּכוּ. הַיַּלְדָּה קָפְצָה מֵהַסַּפְסָל אֶל הָאֲדָמָה, הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁה בֵּין בִּרְכֶּיהָ וְנוֹפְפָה לְדָנִיאֵל לְשָׁלוֹם. דָּנִיאֵל נוֹפְפָה לָהּ בַּחֲזָרָה וְהִתְרוֹמְמָה.

“אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ?” שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה.

“אֲנִי דָּנִיאֵל. אֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ?”

“קוֹרְאִים לִי תָּמָר,” עָנְתָה הַיַּלְדָּה, פָּרְשָׂה זְרוֹעוֹתֶיהָ לַצְּדָדִים וְהִסְתּוֹבְבָה בִּמְקוֹמָהּ. שִׂמְלָתָהּ הַצְּהֻבָּה וְהָאַוְרִירִית הִתְרוֹמְמָה וְיָצְרָה מַעְגָּל שֶׁל בַּד בָּאֲוִיר. “רוֹצָה לְהִסְתּוֹבֵב אִתִּי?”

“כֵּן,” דָּנִיאֵל קָרְאָה וּפָרְשָׂה אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ לַצְּדָדִים.

הַבָּנוֹת הִסְתַּחְרְרוּ בְּיַחַד בִּקְרִיאוֹת שִׂמְחָה עַד שֶׁדָּנִיאֵל אָמְרָה, “יֵשׁ לִי סְחַרְחֹרֶת,” וּשְׁתֵּיהֶן צָחֲקוּ וְנָפְלוּ עַל הָאֲדָמָה.

תָּמָר מִיָּד הִתְרוֹמְמָה, אֲבָל דָּנִיאֵל אָמְרָה לָהּ, “חַכִּי רֶגַע, כְּדָאִי לָךְ לָשֶׁבֶת עוֹד דַּקָּה.”

הַיְּלָדוֹת יָשְׁבוּ בְּשֶׁקֶט. “נָעִים לִי לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאֲדָמָה,” אָמְרָה תָּמָר.

“נָכוֹן,” אִשְּׁרָה דָּנִיאֵל וְאָמְרָה, “אֲבָל אֲנִי כָּל כָּךְ צְמֵאָה. אֲנִי מֻכְרָחָה לִמְצֹא מַיִם.”

“לִי יֵשׁ מַיִם,” אָמְרָה תָּמָר, הָלְכָה אֶל הַסַּפְסָל, הוֹצִיאָה מִתּוֹךְ תִּיק גַּב קָטָן בַּקְבּוּק מַיִם מְקֻשָּׁט בִּפְרָחִים צִבְעוֹנִיִּים וְהוֹשִׁיטָה לָהּ.

דָּנִיאֵל הִתְבּוֹנְנָה בַּבַּקְבּוּק. “תּוֹדָה, אֲבָל זֶה הַבַּקְבּוּק שֶׁלָּךְ.”

“רוֹצָה שֶׁאָבוֹא אִתָּךְ לִמְצֹא מַיִם?”

דָּנִיאֵל צָחֲקָה וְאָמְרָה, “אִם אַתְּ רוֹצָה.”

“לֹא, מְתוּקָה, אֲנַחְנוּ תֵּכֶף הוֹלְכִים,” הִתְעָרֵב סַבָּא.

“נוּ, סַבָּא, בְּבַקָּשָׁה!”

“טוֹב, בּוֹאִי נֵלֵךְ בְּיַחַד וּמִשָּׁם נַמְשִׁיךְ הַבַּיְתָה.”

“יֵשׁ!” קָרְאָה תָּמָר.

סַבָּא שֶׁל תָּמָר קָם מֵהַסַּפְסָל, אָסַף אֶת דְבָרָיו, הִנִּיחַ אֶת הַתִּיק הַקָּטָן שֶׁל תָּמָר עַל גַּבָּה וְאָמַר, “נֵלֵךְ מְעַט בַּשְּׁבִיל עַד שֶׁנַּגִּיעַ.”

סַבָּא צָעַד בָּרֹאשׁ וְתָמָר וְדָנִיאֵל הָלְכוּ קְצָת אַחֲרָיו.

“אֵילוּ מַיִם אַתְּ רוֹצָה?” שָׁאֲלָה תָּמָר.

“מָה זֹאת אוֹמֶרֶת אֵילוּ מַיִם? סְתָם מַיִם, מַיִם לִשְׁתִיָּה.”

“אֲבָל יֵשׁ הַרְבֵּה סוּגִים שֶׁל מַיִם: יֵשׁ מַיִם מְתוּקִים וְיֵשׁ מְלוּחִים, יֵשׁ מַיִם חֲלָקִים וְיֵשׁ מַשְׁפְּרִיצִים,” מָנְתָה תָּמָר אֶת סוּגֵי הַמַּיִם בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

“סַבָּא לִמֵּד אוֹתִי שֶׁבְּגוּף הָאָדָם יֵשׁ הֲמוֹן מַיִם. הוּא אוֹמֵר שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַרְגִּישׁ אוֹתָם בַּגּוּף וְגַם בַּנֶּפֶשׁ.”

“מָה זֹאת נֶפֶשׁ?” שָׁאֲלָה דָּנִיאֵל.

“נֶפֶשׁ הִיא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ חוֹוִים אֶת הַתְּחוּשׁוֹת, הָרְגָשׁוֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ,” אָמְרָה תָּמָר.

“לָכֵן אוֹמְרִים שֶׁמַיִם מַחֲיִים אֶת הַנֶּפֶשׁ,” חִייֵּךְ סַבָּא וְהוֹסִיף, “הַמַּיִם מְקַבְּלִים אֶת האיכות שֶׁל הָרְגָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ.”

“בֶּאֱמֶת?” שָׁאֲלָה דָּנִיאֵל שׁוּב.

“כֵּן. לְמָשָׁל, אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁהַמַּיִם מַמָּשׁ מְתוּקִים כְּשֶׁאֲנִי מְשַׂחֶקֶת עִם חֲבֵרוֹת,” אָמְרָה תָּמָר, “כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְשַׂחֶקֶת אִתָּךְ עַכְשָׁיו, וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי שְׂמֵחָה.”

“הַמממ,” חָשְׁבָה דָּנִיאֵל, “אָז כְּשֶׁאֲנִי בּוֹכָה, אֲנִי מַרְגִּישָׁה מַיִם מְלוּחִים, כִּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי עֲצוּבָה.”

“וּכְשֶׁאֲנִי כּוֹעֶסֶת,” אָמְרָה תָּמָר, “אֲנִי מַרְגִּישָׁה מַיִם מַשְׁפְּרִיצִים.”

הַיְּלָדוֹת צָחֲקוּ.

“אֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת מַיִם מְתוּקִים, כִּי הַשֵּׁם שֶׁלִּי, תָּמָר, הוּא פְּרִי מָתוֹק. אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא כָּל הָעוֹלָם בְּתוֹךְ הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי, כִּי הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל ‘תְּחוּשׁוֹת, מַחְשָׁבוֹת וּרְגָשׁוֹת’ – תָּ-מָ-ר. אֵילוּ מַיִם אַתְ הֲכִי אוֹהֶבֶת?”

“אֲנִי אוֹהֶבֶת מַיִם קוֹפְצִים בְּכָל הַטְּעָמִים,” עָנְתָה דָּנִיאֵל וְקָרְאָה בְּשִׂמְחָה, “הִנֵּה בִּרְזִיָּה!”

שְׁתֵּי הַיְּלָדוֹת רָצוּ בְּיַחַד אֶל הַבִּרְזִיָּה.

דָּנִיאֵל לָחֲצָה עַל הַכַּפְתּוֹר וְקֵרְבָה אֶת פִּיהָ אֶל הַבֶּרֶז. זַרְזִיף קָטָן שֶׁל מַיִם יָצָא בְּקֹשִׁי. הִיא לָחֲצָה שׁוּב, אַךְ אַף טִפָּה לֹא יָצְאָה.

דָּנִיאֵל כְּבָר מַמָּשׁ הִתְיָאֲשָׁה. הִיא הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁה וּדְמָעוֹת הֵחֵלּוּ לְהִתְגַּלְגֵּל מִתּוֹךְ עֵינֶיהָ.

תָּמָר קְצָת נִבְהֲלָה וְשָׁאֲלָה, “לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה?”

דָּנִיאֵל הֵרִימָה אֶת כְּתֵפֶיהָ וְאָמְרָה, “כֻּלִּי מַיִם מְלוּחִים.”

“אֲבָל יֵשׁ לִי בַּקְבּוּק מָלֵא,” קָרְאָה תָּמָר. הִיא הוֹרִידָה אֶת הַתִּיק מֵהַגַּב, הוֹצִיאָה אֶת הַבַּקְבּוּק שֶׁלָּהּ וְהוֹשִׁיטָה לְדָנִיאֵל, “הִנֵּה, קְחִי. עוֹד רֶגַע כְּבָר אֶהְיֶה בַּבַּיִת וְאוּכַל לִשְׁתּוֹת שָׁם כַּמָּה מַיִם שֶׁאֶרְצֶה, אַל תִּדְאֲגִי.”

דָּנִיאֵל לָקְחָה אֶת הַבַּקְבּוּק וְשָׁתְתָה אֶת הַמַּיִם כִּמְעַט עַד הַסּוֹף.

“תּוֹדָה,” הִיא אָמְרָה וְהֶחְזִירָה לְתָמָר אֶת הַבַּקְבּוּק, “עַכְשָׁיו אֲנִי מַיִם מְתוּקִים וּשְׂמֵחִים!”

שְׁתֵּי הַיְּלָדוֹת צָחֲקוּ.

דָּנִיאֵל אָמְרָה בְּחִיּוּךְ, ” אֲנַחְנוּ יְכוֹלוֹת לְדַמְייֵן שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ הֵן כְּמוֹ שָׁרָשִׁים, וְכָךְ נַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ שׁוֹתוֹת מַיִם מְתוּקִים מֵהָאֲדָמָה, כְּמוֹ הָעֵצִים וְהַצְּמָחִים.”

וְסַבָּא אָמַר, “הָאֲדָמָה וְהַמַּיִם הֵם בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ. כָּל הַכָּבוֹד, דָּנִיאֵל, עַל הָרַעְיוֹן הַמַּקְסִים שֶׁלָּךְ.”

דָּנִיאֵל חִיְּכָה.

“הָיָה כֵּיף,” אָמְרָה תָּמָר, “לְהִתְרָאוֹת, דָּנִיאֵל!”

 

ניתן לרכוש את הספר במחיר מיוחד לחגים: 55 ש”ח

דרך אילת דה-פיצ’וטו

טלפון: 054-2405631

מייל: ayeletadep@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה

להרשמה לארועי יום פתוח און ליין

*אנא בחר/י את המפגשים בהם תרצה/י להשתתף, יש לשים לב שלא להירשם למפגשים בשעות חופפות.
** פרטים וקישורים יישלחו במייל.