הי שלומית שלו. סופסוף יש לנו הזדמנות לדבר. אני מודה שאני סקרן – יש לי מלא שאלות אלייך. בואי נתחיל בשאלה פשוטה – איך הגעת לתחום הזה של מיינדפולנס ?
עבדתי בעולם העסקי, סיימתי שני תארים שניים והייתי באמצע של קריירה אינטנסיבית. על פניו הגשמתי את היעדים אליהם כיוונתי, אבל לא הייתי מרוצה.
במילים פשוטות, לא היה לי כיף. לא מצאתי בעולם העסקי משמעות אמיתית מבחינתי. כשנחשפתי לראשונה לפילוסופיה הבודהיסטית, דרך סדנת ויפאסנה של עמותת תובנה, חוויתי בפעם הראשונה משהו אחר. הופתעתי לגלות שמה שחשבתי שהוא 'רוחני' ואפילו 'מנותק', יכול להיות דווקא מאד פרקטי ומחובר למציאות היומיומית. במקביל לעבודה בעולם העסקי, התחלתי ללכת לקורסים שונים, והתמסרתי לתרגול הפורמלי וללמידה. הרגשתי שהחיים שלי משתנים בהדרגה לטובה. אחרי כמה שנים של תרגול, לימוד וליווי אחד על אחד עם מורתי הנהדרת סנדיה בר-קמה, הציעו לי לעבוד כעוזרת הוראה בקורס "אימון בודהיסטי בחיי היום יום" במרכז גוף נפש, ומבחינתי זו הייתה הזדמנות ענקית – הזדמנות ללמוד ולהעמיק עוד, לחלוק ידע, ולהעביר הלאה לעוד אנשים את הטוב הזה שאני נחשפתי אליו. אחרי כמה שנים הוזמנתי להנחות לבד במרכז גוף-נפש. זו היתה הזדמנות לעזוב לגמרי את העולם העסקי. מבחינתי זה חלום שהתגשם – אני מגשימה פה ייעוד של 'להרבות טוב בעולם', הקורסים שלי הם עבורי הדרך הטובה ביותר לעשות את זה.
איזה קורסים את מלמדת כרגע במרכז גוף-נפש?
אני מלמדת קורסי מיינדפולנס למתחילים, ואימון בודהיסטי לחיי היומיום. התכנים הם מעט שונים שם, כי האימון הבודהיסטי הוא קורס יותר ארוך ומורכב, שנוגע לעומק בפילוסופיה ובפסיכולוגיה הבודהיסטית. המשותף לכל הקורסים שאני מנחה נוגע לחיבור שלהם למימד המעשי, היומיומי, הארצי. הלימוד לא מיועד רק למי שרוצה להתעמק ויש לו זמן לעשות מדיטציה כל היום ולצאת לריטיריט ויפאסנה. גם אני אישית נחשפתי לתחום תוך כדי גידול משפחה, תוך כדי עבודה, תוך כדי התמודדות עם מתחים יומיומיים של אנשים כמו כולנו.
איך מתנהל קורס טיפוסי שאת מעבירה?
בין אם זה קורס המיינדפולנס למתחילים, או קורס האימון הבודהיסטי, כל שיעור אורך שלוש שעות. כל שיעור מתחיל במדיטציה קצרה ואז עוברים ללמידה חווייתית ביחד. לא מדובר בהרצאה פרונטאלית ארוכה. התלמידים עושים תרגילים, חווים בעצמם – וככה הם לומדים לבד, חוקרים בעצמם את התודעה באמצעות התבוננות והתנסות. כמנחה, אני שם על מנת לתמוך, ללוות, סייע, אבל התובנות מגיעות מהתלמידים עצמם.
מה מוביל אנשים להתעניין בקורסים שלך?
יש המון סיבות. קודם כל, המיינדפולנס בא לתת מענה למגפת הלחץ הכרוני (סטרס) הרווחת בעולם המערבי בו אנו חיים, כשרמות הלחץ הללו לעתים מלוות בחששות ועד חרדות ואף עצב עמוק. אני נוכחת שכיום יותר ויותר משתתפים מופנים לקורסים דרך אנשי מקצוע מענפי הבריאות – אנשי טיפול, פסיכולוגים ורופאים. יש כיום גם יותר מחקרים מדעיים שטוענים כי עולם הפילוסופיה הבודהיסטית אכן יכול לתרום לאושר האישי של האדם, ליציבות ולשלווה. משתתפים אחרים מגיעים דרך המלצה מחבר או בן משפחה, או שהם מכירים מישהו שמתרגל מיינדפולנס ומספר שזה מועיל לו, וגם הם רוצים. לפעמים אנשים מגיעים מתוך סקרנות. המיינדפולנס הוא עכשיו טרנדי מאד, לטוב ולרע וזה יוצר עודף אפשרויות שמובילות לבלבול, לפעמים אנשים לא יודעים מה לבחור ומאיפה להתחיל. כך יש גם בלבול לגבי מי מלמד מה – וחשוב לתת את הדעת על הבחירה במורה ובמוסד / מקום הלימוד. בסופו של דבר, רוב המשתתפים מגיעים כי הם רוצים להיות ביותר חופש אישי, לממש עצמם, להיות פחות תחת לחץ אישי וחברתי, להיות מאושרים יותר, למצוא משמעות עמוקה יותר, או רוצים שינוי ולא יודעים מאיפה להתחיל אותו.
מה אנשים בד"כ שואלים אותך לגבי השיעורים והקורס, לפני שהם נרשמים?
אנשים בדרך כלל מתעניינים איזה עוד תלמידים יהיו איתם בקבוצה. לרוב הקבוצות מאד מגוונות, יש תלמידים מכל הגילאים, החל מגילאי 18-19, וכלה בבני שמונים פלוס. זה בעצם כל היופי, שיש מפגש בין אנשים מאד שונים, אשר כולם שואפים לסבול פחות ולהפוך ליותר שלווים ויציבים בחייהם. אלו שאיפות שלא קשורות לגיל, מגדר או עיסוק – וככה נוצר מפגש אנושי משותף ומקסים. אנשים שמתעניינים לעתים שואלים אותי מה קורה אם מפספסים שיעור… אפשר להירגע – יש חוברת שמלווה את הקורס, המשתתפים מקבלים גם מיילים עם הנחיות לתרגול בבית, ובמידת האפשר – בהתאם לנסיבות – לפעמים משלימים שיעור עם מחזור אחר שמתנהל במהלך השנה.
מה היית רוצה שאנשים יידעו על השיעורים שלך?
שהקורסים פותחים אפשרות לשינוי עמוק ומשמעותי בחיים. ממש ככה – אפילו מקורס של 8 מפגשים ותרגול מדיטציה, אפשר להתחיל דרך שתביא לשינוי גדול. בדימוי פשוט, זו כמו גינה ששותלים בה מלא זרעים, ועם הזמן משהו צומח, פורח, משתנה. לקורסים חשוב לבוא עם סבלנות, סקרנות, והסכמה להשתתף ולהיפתח לקבוצה מדי פעם. חשוב לי לציין שאנשים בעלי קושי לשתף לא חייבים לעשות את זה. למעשה, גם זה חלק מהלימוד בקורסים – היכולת להגדיר מה מתאים לך ומה לא מתאים, והיכולת ללכת בדרך שבחרת מבלי להיכנע ללחץ חיצוני. כך שכל תלמיד עושה מה שנכון לו, וזה בסדר גמור אם הוא או היא לא רוצים להשתתף בשיעור באופן פעיל. בקורס אין חובות, חוץ מההזמנה להגיע לשיעורים ולהקשיב.
איזה משוב את מקבלת ממי שהשתתפו בקורסים?
לשמחתי אני מקבלת הרבה משובים. הרבה מהמשתתפים שומרים איתי על קשר, שולחים הודעות ומעדכנים אותי, מספרים לי איך החיים שלהם השתנו. זה יכול להתבטא בסיטואציות קטנות ויומיומיות, דברים שבעבר גרמו להם 'לאבד את זה' והכניסו אותם לסטרס עצום – והיום הם חווים את אותן סיטואציות בדיוק, בלי תסכול ובלי לחץ. אפשר לתרגל את הלמידה ממש בזמן אמת, במהלך סיטואציה לא נעימה. שם מרגישים את השינוי ב-State of Mind, בדפוסי החשיבה וברגש. מדובר בתהליך שלוקח זמן, אבל לפעמים תלמידים מספרים לי שהשינוי מורגש אצלם כבר אחרי שיעורים בודדים. ומה שמשמח עוד יותר הוא שהשינוי לטובה הוא שינוי שמתגלגל הלאה – כי כאשר אדם רגוע ושמח יותר, מצבו משפיע גם על האנשים שסובבים אותו. זה הקסם של הלימוד הזה – הוא לטובת כל היצורים החיים – אנחנו לומדים ומתרגלים גם בשביל עצמנו ובעיקר עם כוונה להרבות טוב לכולם בעולם – זה עובר הלאה.
תגידי, אם את מנחה למיינדפולנס, זה אומר שאת אף פעם לא מתעצבנת?
(צוחקת). מיינדפולנס לא אומר שמוותרים על רגשות והופכים לאדישים. מי שמתרגל מיינדפולנס יכול להיות עצוב, כועס, מודאג, או שמח בדיוק כמו כל אדם אחר, הרי זו המהות של להיות אנושי ולא רובוט. ההבדל הוא ביכולת להישאר יציבים, לדעת להכיל רגשות שליליים ולא להיות נשלטים על ידם. הרבה אנשים חווים כעס, ואז מנסים 'להילחם' בכעס – וזה גורם להם רק להיות כעוסים יותר. הם יוצאים מאיזון, השגרה שלהם משתבשת… אני מנחה למיינדפולנס, וגם אני יכולה לכעוס מאד לפעמים, השוני הוא שאדע לקבל את הרגש הזה בלי להילחם בו, בלי שיפוטיות עצמית, ובלי הזדהות – יש התבוננות על הסיבות לתגובה שהתעוררה, להבנה שזה רגע שיחלוף עם דגש על הרצון ללמוד מהתבוננות זו באופן עמוק ומיטיב לפעם הבאה…
תודה על הראיון, היה לי ממש כיף לשמוע עד כמה את אוהבת את מה שאת עושה.
לגמרי! מבחינתי זו זכות ענקית לחלוק את הידע והניסיון שלי ולהעביר אותם הלאה. זו זכות ענקית לגעת בחיי אנשים ולראות אותם שמחים ופורחים, זה ממש אושר עילאי מבחינתי, אין לזה הגדרה טובה יותר. אני מלמדת את החכמה הבודהיסטית ואת המיינדפולנס כגישות שמשנות חיים לאנשים, כאשר אני עדה לכך שזה ממשי ועובד- עבורי הלימוד שינה את החיים האישיים לטובה, באופן עמוק מאוד. אני יודעת מעצמי ומהתלמידים שלי, שזה תחום לימוד שזמין ואפשרי לכל אדם מכל גיל ורקע. וזו מתנה שלא מפסיקה לתת – הלימוד לעולם לא מפסיק.